מיהו ”השומרוני הטוב”?
תשובת המקרא
”שומרוני טוב” הוא ביטוי נפוץ שמתאר אדם שמגיש עזרה לאנשים אחרים שנמצאים בצרה. מקור המונח במשל שסיפר ישוע כדי להראות שרֵע טוב נוהג ברחמים ועוזר לאחרים, ללא תלות במוצא או ברקע שלהם.
במאמר זה:
מהו משל ”השומרוני הטוב”?
הינה תמצית המשל: יהודי אחד היה בדרכו מירושלים ליריחו. בדרך הוא נפל בידי שודדים שהיכו אותו והשאירו אותו מוטל בין חיים למוות. בזה אחר זה חלפו על פני הפצוע כוהן ולוי ולא עצרו כדי להגיש לו עזרה, על אף שגם הם היו יהודים בדיוק כמוהו.
לבסוף ראה אותו בדרך אדם מעם אחר, שומרוני (לוקס י׳:33; י״ז:16–18). השומרוני התמלא רחמים כלפי האיש וטיפל בפצעיו. לאחר מכן לקח את הפצוע לפונדק ושם דאג לו במשך כל הלילה. למוחרת שילם לבעל הפונדק כדי שיטפל בפצוע והציע לכסות את כל ההוצאות הנוספות שכרוכות בכך (לוקס י׳:30–35).
למה ישוע סיפר את המשל?
ישוע סיפר את המשל לאדם שחשב שרעיו הם רק אנשים מהגזע ומהדת שלו. ישוע רצה ללמד אותו לקח חשוב: המונח רֵע לא מתייחס רק לאחיו היהודים (לוקס י׳:36, 37). המקרה הזה מתועד במקרא לתועלתם של כל החפצים לשמח את אלוהים (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17).
מה הלקח שמלמד המשל?
המשל מלמד אותנו שרֵע טוב מבטא את חמלתו באמצעות מעשים. הוא דואג למלא את צרכיו של האדם הסובל מבלי לחשוב על הרקע ממנו בא או על הגזע או הלאום שלו. רֵע אמיתי נוהג באחרים כפי שהיה רוצה שינהגו בו (מתי ז׳:12).
מי היו השומרונים?
השומרונים חיו באזור שמצפון ליהודה. הם היו צאצאים של נישואי תערובת בין יהודים ללא־יהודים.
עד המאה הראשונה לספירה השומרונים כבר יצרו כת משלהם. הם קיבלו את חמשת ספרי התורה אך דחו באופן כללי את שאר הכתבים העבריים.
יהודים רבים בתקופתו של ישוע בזו לשומרונים ונמנעו מכל קשר איתם (יוחנן ד׳:9). חלק מהיהודים אפילו השתמשו במילה ”שומרוני” כמילת גנאי (יוחנן ח׳:48).
האם מה שמסופר במשל התרחש במציאות?
המקרא אינו מציין אם משל ”השומרוני הטוב” מבוסס על אירוע אמיתי או לא. אבל כשישוע לימד הוא השתמש לעיתים קרובות במנהגים נפוצים או במקומות מוכרים כך שמאזיניו יוכלו להבין את הלקח בקלות.
פרטים רבים במשל הם נכונים ומדויקים מבחינה היסטורית. לדוגמה:
ירושלים גבוהה מיריחו בקילומטר. הדרך היורדת ממנה ליריחו משתפלת במורד תלול ואורכה מעל 20 קילומטר. המקרא מציין בצורה מדויקת שעוברי אורח ירדו מירושלים ליריחו (לוקס י׳:30).
כוהנים ולוויים שחיו ביריחו עברו באופן קבוע בדרך הזו בדרכם לירושלים.
שודדים ארבו לעיתים קרובות בצידי הדרך לעוברי אורח תמימים, ובמיוחד לאלה שהיו לבדם.