לא,‏ יום מותנו לא נקבע מראש.‏ המקרא אינו תומך באמונה בגורל,‏ אלא מציין שבמקרים רבים המוות הוא תוצאה של אירועים בלתי צפויים,‏ ככתוב ”‏עת ופגע יקרה את כולם”‏ (‏קהלת ט׳:‏11‏)‏.‏

מדוע במקרא נאמר שיש ”‏עת למות”‏?‏

 אומנם בקהלת ג׳:‏2 נאמר שיש ”‏עת ללדת ועת למות,‏ עת לטעת ועת לעקור נטוע”‏,‏ אך כשבוחנים את ההקשר של הפסוק מבינים שפרק זה מזכיר מצבים שגרתיים המאפיינים את חיי האדם (‏קהלת ג׳:‏1–8‏)‏.‏ אלוהים לא קבע מראש באיזה יום נמות ממש כשם שהוא לא קבע מתי בדיוק ינטע האיכר את זרעיו.‏ תחת זאת,‏ הלקח הנלמד מפסוקים אלה הוא שעלינו להימנע מלהיות טרודים בענייני היומיום עד כדי כך שנשכח מבוראנו (‏קהלת ג׳:‏11;‏ י״ב:‏1,‏ 13‏)‏.‏

ניתן להאריך את תוחלת החיים

 על אף האי־ודאות שבחיים ניתן על פי רוב להאריך את החיים אם מחליטים החלטות נבונות.‏ המקרא אומר:‏ ”‏תורת חכם מקור חיים,‏ לסור ממוקשי מוות”‏ (‏משלי י״ג:‏14‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ משה אמר לבני ישראל שאם הם ישמרו את מצוותיו של אלוהים,‏ ’‏יאריכון ימיהם’‏ (‏דברים ו׳:‏2‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ חוסר זהירות ומעשים רעים או טיפשיים עלולים לקצר את חיינו (‏קהלת ז׳:‏17‏)‏.‏

 אולם אין זה משנה עד כמה נהיה נבונים או זהירים,‏ לא נוכל לחמוק מן המוות (‏רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ אך מצב זה עומד להשתנות מכיוון שהמקרא מבטיח שתבוא תקופה שבה ”‏המוות לא יהיה עוד”‏ (‏ההתגלות כ״א:‏4‏)‏.‏