ליהוה אנו שייכים
”אשרי הגוי אשר יהוה אלוהיו, העם בחר לנחלה לו” (תהל׳ ל״ג:12).
שירים: 62, 58
1. מדוע יהוה יכול לטעון בצדק שיש לו בעלות על הכול? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
הכול שייך ליהוה! ”השמיים, ושמי השמיים, הארץ וכל אשר בה” בבעלותו (דב׳ י׳:14; ההת׳ ד׳:11). לכן, מעצם קיומם, שייכים כל בני האדם ליהוה (תהל׳ ק׳:3). בכל זאת, במהלך ההיסטוריה האנושית בחר אלוהים בקבוצות מסוימות של אנשים שישתייכו לו בצורה מיוחדת.
2. מי מזוהים במקרא כשייכים ליהוה בצורה יוצאת דופן?
2 לדוגמה, הכתוב בתהלים קל״ה מתאר את עובדי יהוה הנאמנים בישראל הקדומה כ”סגולתו” (תהל׳ קל״ה:4). בנוסף, בספר הושע נובא שכמה נוכרים יהפכו לחלק מעם יהוה (הוש׳ ב׳:25). נבואתו של הושע התגשמה כאשר יהוה כלל גם לא־יהודים בין השותפים העתידיים לשלטון המשיח (מה״ש י׳:45; רומ׳ ט׳:23–26). ”גוי קדוש” זה הוא ’קניינו המיוחד’ של יהוה בצורה יוצאת דופן, שהרי חבריו נמשחים ברוח הקודש ונבחרים לחיים בשמיים (פט״א ב׳:9, 10). ומה לגבי רוב המשיחיים הנאמנים כיום שתקוותם ארצית? גם אותם מכנה יהוה ”עמי” ו”בחירָי” (יש׳ ס״ה:22).
3. (א) מי נהנים כיום מיחסים מיוחדים עם יהוה? (ב) במה נדון במאמר זה?
3 כיום חברי ’העדר הקטן’, בעלי התקווה השמימית, ו’הכבשים האחרים’, בעלי התקווה הארצית, מרכיבים ”עדר אחד” שיהוה מעריך ומחשיב לעמו (לוקס י״ב:32; יוח׳ י׳:16). אין ספק שאנו רוצים לגלות הערכה עמוקה כלפי יהוה על שהעניק לנו את האפשרות לרקום יחסים מיוחדים שכאלה עימו. במאמר זה נבחן דרכים שונות שבהן נוכל לגלות הכרת תודה ליהוה על שהעניק לנו כבוד מיוחד זה.
מקדישים את חיינו ליהוה
4. מהי דרך אחת שבה נוכל להודות ליהוה על שאפשר לנו לרקום עימו יחסי ידידות, וכיצד פעל ישוע בצורה דומה?
4 אנו מגלים הכרת תודה ליהוה בכך שאנו מקדישים לו את חיינו בלב שלם. על־ידי טבילה במים אנו מכירים רשמית ובאופן פומבי בעובדה שליהוה יש בעלות עלינו ומוכיחים את נכונותנו להיכנע לו (עב׳ י״ב:9). בעת טבילתו פעל ישוע בצורה דומה כאשר למעשה אמר ליהוה: ”לעשות רצונך, אלוהיי, חפצתי” (תהל׳ מ׳:8, 9). על אף העובדה שכבר מעת לידתו היה חלק מאומה המוקדשת לאלוהים, הציג עצמו ישוע לעשיית רצון יהוה.
5, 6. (א) מה הייתה תגובתו של יהוה כאשר נטבל ישוע? (ב) ספר דוגמה הממחישה מדוע מעריך יהוה את הקדשתנו אף־על־פי שהכול שייך לו.
5 כיצד הגיב יהוה לטבילתו של ישוע? הכתוב מוסר: ”ישוע נטבל ועלה מייד מן המים; והנה נפתחו השמיים, ויוחנן ראה את רוח אלוהים יורדת כיונה ונחה עליו. והנה גם קול נשמע מן השמיים: ’זה בני אהובי, ורצוי הוא בעיניי’” (מתי ג׳:16, 17). אף־על־פי שישוע כבר היה שייך לאביו השמימי, יהוה היה שבע רצון מנכונותו של בנו לעשות את רצונו באופן בלעדי. באופן דומה, יהוה שמֵח לקבל את הקדשתנו, והוא יעניק לנו את ברכתו (תהל׳ קמ״ט:4).
6 לשם המחשה: חשוב על אדם ששתל פרחים יפים רבים בגינתו. יום אחד קטפה בתו הקטנה את אחד הפרחים ונתנה לו אותו במתנה. האם הפרח לא היה שייך לאיש מלכתחילה? כיצד יכולה הייתה בתו להעניק לו דבר שכבר היה בבעלותו? אב אוהב אף לא יעלה בדעתו לשאול שאלות שכאלה, הוא יהיה שבע רצון וישמח לקבל את המתנה כאות לאהבתה של בתו כלפיו. הוא ודאי יחשיב את הפרח שנתנה לו בתו ליקר יותר מכל הפרחים האחרים בגינתו. באופן דומה, יהוה שבע רצון מנכונותנו להקדיש לו את חיינו באופן בלעדי (שמ׳ ל״ד:14).
7. כיצד הבליט מלאכי את רגשותיו של יהוה כלפי המשרתים אותו ברצון?
7 קרא מלאכי ג׳:16. אם עדיין אינך מוקדש וטבול, חשוב על החשיבות שיש לנקיטת צעד זה. יש להודות שמהרגע שבאת לידי קיום היית שייך ליהוה, כמו כל שאר האנושות. אך חשוֹב עד כמה תשמח את יהוה אם מתוך הכרה בריבונותו תקדיש לו את חייך ותעשה את רצונו (מש׳ כ״ג:15). יהוה מצידו מכיר במי שמשרתים אותו ברצון וכותב את שמותיהם ב’ספר הזיכרון’ שלו.
8, 9. מה דורש יהוה ממי ששמותיהם חקוקים ב’ספר הזיכרון’ שלו?
8 הואיל ושמנו חקוק ב’ספר הזיכרון’ של יהוה כמשרתיו, אנו נושאים במחויבויות מסוימות. מלאכי ציין מפורשות שעלינו ’לירוא את יהוה ולחשוב על שמו’. אם נתמסר ונסגוד לכל אחד אחר או לכל דבר אחר, יביא הדבר לכך ששמנו יוסר מספר החיים הסמלי של יהוה (שמ׳ ל״ב:33; תהל׳ ס״ט:29).
9 לכן הקדשתנו ליהוה כרוכה בהרבה יותר מאשר הבטחה חגיגית לעשות את רצונו ומטבילה במים. הפעולות הללו אינן אורכות זמן רב, ועד מהרה הופכות לנחלת העבר. העמדה שאנו נוקטים לצד יהוה כמשרתיו מצריכה מאיתנו להוכיח דרך קבע שאנו מצייתים לו כעת ושנציית לו בעתיד – כל עוד אנו חיים (פט״א ד׳:1, 2).
דוחים תאוות עולמיות
10. איזה הבדל ברור חייב להיות בין מי שמשרתים את יהוה לבין מי שאינם?
10 במאמר הקודם דנו בדוגמאות המקראיות של קין, שלמה ובני ישראל. כל אלו הצהירו שהם עובדים את יהוה, אך מסירותם לו הייתה רחוקה מלהיות בלעדית. הדוגמאות הללו מבליטות בבירור שמי שבאמת שייכים ליהוה צריכים לנקוט עמדה נחרצת לצד הצדק ונגד הרוע (רומ׳ י״ב:9). הולם אפוא שלאחר שהזכיר מלאכי את ’ספר הזיכרון’, דיבר יהוה על ההבדל ”בין צדיק לרשע, בין עובד אלוהים לאשר לא עֲבָדו” (מל׳ ג׳:18).
11. מדוע צריך להיות ברור לאחרים שאנו מסורים ליהוה באופן בלעדי?
11 להלן דרך נוספת שבה נוכל להראות שאנו מוקירים את יהוה על שבחר בנו להיות משרתיו. התקדמותנו הרוחנית צריכה ’להיראות בבירור לכול’ (טימ״א ד׳:15; מתי ה׳:16). שאל את עצמך: ’האם מסירותי המוחלטת ליהוה נראית בבירור לעיני אחרים? האם אני מחפש אחר הזדמנויות להזדהות כאחד מעדי־יהוה?’ יהוה יתעצב עמוקות אם לאחר שבחר בנו כמשרתיו נהסס לומר לאחרים שאנו שייכים לו (תהל׳ קי״ט:46; קרא מרקוס ח׳:38).
האם סגנון חייך מראה בבירור שאתה אחד מעדי־יהוה? (ראה סעיפים 12, 13)
12, 13. כיצד יש המטשטשים את זהותם כעדי־יהוה?
12 עצוב לומר, אך יש המטשטשים את ההבדל ’בין עובדי אלוהים לאשר לא עובדים אותו’ בכך שהם מחקים ”את רוח העולם” (קור״א ב׳:12). רוח זו קוסמת ל’תאווֹת הבשר’ של הפרט (אפ׳ ב׳:3). לדוגמה, חרף כל העצות שניתנו בנושא, יש שעדיין מעדיפים סגנונות לבוש והופעה חיצונית שאינם צנועים. הם לובשים בגדים צמודים וחושפניים, אפילו בהתכנסויות משיחיות, או מסגלים לעצמם תספורות ותסרוקות קיצוניות (טימ״א ב׳:9, 10). כתוצאה מכך, כאשר הם נמצאים בין אנשים אחרים, קשה לומר מי שייך ליהוה ומי ”ידיד העולם” (יעקב ד׳:4).
13 ישנן דרכים אחרות שבהן כמה מקרב עדי־יהוה אינם דוחים בתוקף התנהגות עולמית. ריקודיהם והתנהגותם במסיבות חורגים מהגבולות המקובלים עבור משיחיים. ברשתות החברתיות הם מפרסמים תגובות ותמונות של עצמם שאינן מתאימות לאנשים רוחניים. הם אולי לא קיבלו תוכחה במסגרת הקהילה המשיחית בגין חטא חמור, אך הם עלולים להיות השפעה שלילית על אחרים העושים כל מאמץ להקפיד על התנהגות טובה בקרב משרתי יהוה (קרא פטרוס א׳. ב׳:11, 12).
אל תאפשר לעצמך להיות מושפע ממי שאינם נוקטים עמדה נחושה לצד יהוה
14. איזה קו פעולה חיוני שננקוט אם ברצוננו להגן על יחסי הידידות המיוחדים שלנו עם יהוה?
14 העולם מקדם באגרסיביות ’תאוות בשרים, תאוות עיניים והתפארות בנכסים חומריים’ (יוח״א ב׳:16). בכל זאת, בשל היותנו שייכים ליהוה, אנו נקראים ”לדחות את הרֶשע ואת תאוות העולם ולחיות ביישוב הדעת, בצדקה ובמסירות לאלוהים בסדר העולמי הנוכחי” (טיט׳ ב׳:12). דיבורנו, הרגלי האכילה והשתייה שלנו, לבושנו והופעתנו החיצונית, מוסר העבודה שלנו – ולמעשה כל מה שאנו עושים – צריכים להבהיר למתבוננים מהצד שאנו מוקדשים אך ורק ליהוה (קרא קורינתים א׳. י׳:31, 32).
’אוהבים זה את זה אהבה עזה’
15. מדוע עלינו לנהוג באחינו לאמונה בטוב לב ובאהבה?
15 הערכתנו כלפי יחסי הידידות המיוחדים שלנו עם יהוה באה לידי ביטוי באופן שבו אנו נוהגים באחינו לאמונה. גם הם שייכים ליהוה. אם לעולם לא נשכח עובדה זו, נתמיד לנהוג באחינו ובאחיותינו בטוב לב ובאהבה (תסל״א ה׳:15). ישוע אמר לתלמידיו: ”בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם, אם תהיה אהבה ביניכם” (יוח׳ י״ג:35).
16. איזו דוגמה מתורת משה ממחישה מה חש יהוה כלפי משרתיו?
16 חשוב על הדוגמה הבאה הממחישה כיצד עלינו לנהוג איש ברעהו בקהילה. הכלים במקדש יהוה היו מוקדשים, או נבדלים, באופן בלעדי לעבודת אלוהים הטהורה. תורת משה פירטה כיצד יש לנהוג בכלים הללו וגזרה עונש מוות על מי שהפר את הנחיותיה (במ׳ א׳:50, 51). אם יהוה הגן בקנאות כה רבה על חפצים דוממים ששימשו לעבודתו, על אחת כמה וכמה יגן על עובדיו המסורים והנאמנים אשר בהם בחר כמשרתיו! באחד המקרים אמר יהוה לעמו: ”כי הנוגע בכם נוגע בבָבַת עינוֹ [”עיני”, תיקון סופרים]” (זכ׳ ב׳:12).
17. לְמה יהוה ’מקשיב ושומע’?
17 מעניין לציין שמלאכי תיאר את יהוה כמי ש’מקשיב ושומע’ כיצד מתייחסים משרתיו איש לרעהו (מל׳ ג׳:16). יהוה אכן ”מכיר... את השייכים לו” (טימ״ב ב׳:19). הוא מודע לגמרי לכל דבר קטן שאנו עושים או אומרים (עב׳ ד׳:13). כאשר איננו נוהגים בטוב לב כלפי אחינו לאמונה, יהוה ’מקשיב ושומע’. באופן דומה, נוכל להיות בטוחים שיהוה מבחין בנו גם כאשר אנו מכניסים אורחים, נדיבים, סלחנים וטובי לב זה עם זה (עב׳ י״ג:16; פט״א ד׳:8, 9).
”לא ייטוש יהוה עמו”
18. כיצד נוכל להוקיר את הכבוד שיש לנו להיות משרתיו של יהוה?
18 אין ספק שאנו נחושים להראות שאנו מוקירים את יהוה על שהעניק לנו את הכבוד להיות משרתיו. אנו מבינים עד כמה נבון להכיר בבעלותו עלינו על־ידי כך שאנו מקדישים לו את חיינו ברצון. על אף העובדה שאנו חיים ”בתוך דור נשחת ומעוות”, אנו חפצים שאנשים יראו שאנו ”נקיים מאשמה וטהורים, ... זורחים כמאורות בעולם” (פיל׳ ב׳:15). אנו נוקטים עמדה נחושה נגד הרוע (יעקב ד׳:7). בנוסף, אנו אוהבים ומכבדים את אחינו לאמונה ומכירים בכך שגם הם שייכים ליהוה (רומ׳ י״ב:10).
19. כיצד גומל יהוה לשייכים לו?
19 במקרא מובטח: ”לא ייטוש יהוה עמו” (תהל׳ צ״ד:14). הבטחה ודאית זו תקפה חרף כל קושי שאולי יעמוד בדרכנו. אפילו המוות אינו יכול למנוע מיהוה את אהבתו כלפינו (רומ׳ ח׳:38, 39). ”כשאנו חיים, למען יהוה אנו חיים, וכשאנו מתים, למען יהוה אנו מתים. לפיכך בין אם אנו חיים ובין אם אנו מתים, ליהוה אנו שייכים” (רומ׳ י״ד:8). אנו מצפים בכיליון עיניים ליום שבו יקים יהוה לתחייה את כל ידידיו הנאמנים שאינם עוד בין החיים (מתי כ״ב:32). כבר עתה אנו נהנים מברכות רבות, כפי שנאמר במקרא: ”אשרי הגוי אשר יהוה אלוהיו, העם בחר לנחלה לו” (תהל׳ ל״ג:12).
