קתרין גדלה בארצות הברית ובגיל 16 נטבלה כאחת מעדי־יהוה. היא השקיעה מאמצים בשירות, אך באזור שבו בישרה מעטים גילו עניין במסר המלכות. היא אומרת: ”קראתי חוויות על אנשים שהתפללו לאלוהים כדי שישלח מישהו שיעזור להם להכיר אותו. פעמים רבות קיוותי למצוא אדם כזה, אבל מעולם זה לא קרה”.‏

לאחר שבישרה במשך שנים באותו אזור החלה קתרין לחשוב על האפשרות לעבור למקום שבו אנשים מגלים עניין רב יותר במסר המלכות. אבל היא תהתה אם תצליח לעמוד במשימה. רק פעם אחת בחייה היא נסעה הרחק ממשפחתה — וזאת רק למשך שבועיים — וכל יום היא חשה געגועים הביתה. אולם רצונה העז להתנסות בשמחה הנובעת מהושטת עזרה למי שמחפשים את יהוה גבר על חששותיה. לאחר שבחנה מספר אזורים שאליהם תוכל לעבור כתבה לסניף בגוּאַם וקיבלה את המידע הדרוש לה. ביולי 2007 בהיותה בת 26 עברה קתרין לסייפן, אי באוקיינוס השקט, השוכן כ־10,000 קילומטר מביתה. האם המעבר הניב פרי?‏

זמן קצר לאחר שהגיעה לקהילה החדשה פגשה קתרין את דוריס, אישה באמצע שנות ה־40 לחייה שהסכימה ללמוד את המקרא. לאחר שהן למדו את שלושת הפרקים הראשונים בספר המקרא מלמד, החלה קתרין לדאוג. ”דוריס הייתה תלמידה כה טובה, ולא רציתי לקלקל את הכול”, היא מספרת. ”מעולם לא ניהלתי שיעור מקרא קבוע וחשבתי שעדיף שדוריס תלמד עם אחות מנוסה יותר, אולי מישהי בת גילה”. קתרין התפללה ליהוה וביקשה שיעזור לה למצוא אחות מתאימה שתוכל ללמד את תלמידת המקרא שלה. היא החליטה להודיע לדוריס שמישהי אחרת תנהל עמה את השיעור.‏

‏”לפני שהספקתי להעלות את הנושא”, מספרת קתרין, ”דוריס אמרה לי שהיא רוצה לשוחח אתי על בעיה מסוימת. לאחר שהקשבתי לדבריה סיפרתי לה איך יהוה עזר לי להתמודד עם מצב דומה בחיי. היא הודתה לי”. ואז אמרה דוריס לקתרין: ”יהוה משתמש בך כדי לעזור לי. באותו יום שבו הגעת לביתי בפעם הראשונה, הייתי שקועה במשך שעות בקריאה במקרא. בכיתי וביקשתי מאלוהים שישלח לי מישהו  שיעזור לי להבין את המקרא. ואז את דפקת על דלת ביתי. יהוה ענה לתפילתי!” עיניה של קתרין מתמלאות בדמעות בזמן שהיא מספרת על הרגע המרגש הזה. היא אומרת: ”המילים של דוריס היו התשובה לתפילה שלי. יהוה הראה לי שאני מסוגלת להמשיך לנהל את השיעור”.‏

דוריס נטבלה ב־2010 וכיום היא בעצמה מנהלת מספר תוכניות לשיעורי מקרא. קתרין אומרת: ”אני אסירת תודה על כך שהרצון העז שחשתי במשך זמן רב לעזור לאדם כן להפוך למשרת יהוה, אכן התגשם”. כיום קתרין משרתת בשמחה כחלוצה מיוחדת באי קוסראה שבאוקיינוס השקט.‏

מעל למאה אחים ואחיות מארצות שונות (שגילם נע בין 19 ל־79) משרתים במיקרונזיה היכן שקיים צורך רב יותר. אריקה, שעברה לגואם בשנת 2006 בגיל 19, מיטיבה לתאר את רגשותיהם של משרתים נלהבים אלה. היא אומרת: ”זה ממש תענוג להיות חלוצה בשטח שבו אנשים צמאים לאמת. אני מודה ליהוה מעומק לבי על שעזר לי להתחיל לשרת בתחום שירות זה. זוהי דרך החיים הטובה ביותר!” כיום אריקה שמחה לשרת כחלוצה מיוחדת באביה שבאיי מַרְשַל. כמובן השירות במדינה זרה כרוך גם בקשיים. הבה נדון בשלושה מהם ונראה כיצד אלה שעברו למיקרונזיה מתמודדים עמם.‏

סגנון חיים. לאחר שסימון בן ה־22 הגיע בשנת 2007 לאי פלאו, עד מהרה הבין שמשכורתו תהיה מזערית בהשוואה לזו שהרוויח בארץ מולדתו, אנגליה. ”הייתי צריך ללמוד לא לקנות את כל מה שאני רוצה. כעת אני בוחר בקפידה אילו פרטי מזון לקנות ומנסה למצוא את המבצעים הטובים ביותר. כשמשהו נשבר, אני מחפש חלפים יד שנייה ומנסה למצוא מישהו שיעזור לי לתקן את זה”. כיצד הצורך לפשט את סגנון חייו השפיע עליו? סימון אומר: ”זה עזר לי ללמוד מה הם באמת הדברים החיוניים בחיים וכיצד אוכל להסתדר עם פחות מבחינה חומרית. במקרים רבים ראיתי בבירור איך יהוה דואג לי. במהלך שבע השנים שבהן אני משרת כאן תמיד היה לי מה לאכול ואיפה לישון”. ללא ספק יהוה תומך במי שבוחרים לחיות חיים פשוטים מתוך רצון לחפש תחילה את המלכות (‏מתי ו’:32, 33‏).‏

געגועים הביתה. אריקה אומרת: ”יש לי יחסים קרובים מאוד עם משפחתי וחששתי שהגעגועים הביתה יפגעו בשירותי”. כיצד נערכה להתמודד עם הקושי? ”לפני שעזבתי קראתי מאמרים על געגועים הביתה בכתב העת המצפה‏. זה עזר לי להכין את הלב להתמודד עם הקושי הזה. קראתי במאמר אחד על אם שנסכה בבתה ביטחון באשר לדאגתו של יהוה כלפיה כשאמרה: ’יהוה יכול לדאוג לך יותר טוב ממני’. זה ממש חיזק אותי”. האנה ובעלה פטריק  משרתים במג’ורו שבאיי מרשל. האנה ממקדת את תשומת לבה באחים ובאחיות בקהילתם וכך מצליחה להתמודד עם הגעגועים הביתה. היא מציינת: ”אני כל הזמן מודה ליהוה על אגודת האחים הבינלאומית שלנו, כי גם הם המשפחה שלי. ללא תמיכתם האוהבת לעולם לא הייתי יכולה לשרת היכן שיש צורך רב יותר”.‏

להשתלב. ‏”כאשר אתה מגיע לארץ חדשה, כמעט הכול שונה”, אומר סימון. ”לפעמים אני מתגעגע להיות בין אנשים שיבינו לגמרי את הבדיחות שלי”. אריקה מציינת: ”בהתחלה הרגשתי לא שייכת, אבל זה עזר לי לבחון את המניע שגרם לי לעבור. לא עברתי כדי להפיק מכך תועלת אישית, אלא כדי לעשות יותר למען יהוה”. היא מוסיפה: ”במשך הזמן פיתחתי קשרי ידידות נפלאים שאותם אני מוקירה”. סימון עשה מאמצים רבים כדי ללמוד פלאואנית, והדבר מאפשר לו ’לפתוח לרווחה את לבבו’ לאחים ולאחיות המקומיים (‏קור”ב ו’:13‏). מאמציו ללמוד את השפה חיבבוהו על האחים. ואכן, כאשר האחים שהגיעו מארצות אחרות והאחים המקומיים משרתים זה לצד זה, שתי הקבוצות מתברכות בקשרי ידידות קרובים בקהילה. לאילו ברכות נוספות זוכים מי שמתנדבים לשרת היכן שקיים צורך רב יותר?‏

השליח פאולוס כתב: ”הזורע בשפע יקצור בשפע” (‏קור”ב ט’:6‏). העיקרון המובא במילים אלה מתייחס ללא ספק למי שמרחיבים את שירותם. איזה פרי הם ’קוצרים בשפע’ במיקרונזיה?‏

במיקרונזיה יש עדיין הזדמנויות רבות להתחיל תוכניות לשיעורי מקרא ולחזות מקרוב בהתקדמות הרוחנית של אלה הלומדים את האמת מתוך דבר־אלוהים ומיישמים אותה. פטריק והאנה בישרו גם באי אנגאור, אי קטן המונה 320 תושבים. לאחר שבישרו שם במשך חודשיים פגשו אם חד־הורית. היא מייד הסכימה ללמוד את המקרא, גמעה בשקיקה את מי האמת וערכה שינויים גדולים בחייה. האנה אומרת: ”בתום כל שיעור כשעזבנו את ביתה ורכבנו על אופנינו, הבטנו זה בזה ואמרנו: ’תודה לך, יהוה!’” היא מוסיפה: ”אני יודעת שיהוה היה מושך אותה אליו בדרך זו או אחרת, אך כיוון שאנו משרתים היכן שקיים צורך רב יותר, היה באפשרותנו למצוא אישה דמוית כבש זו ולעזור לה להכיר את יהוה. זוהי אחת החוויות המתגמלות ביותר שהייתה לנו בחיים!” כשם שאריקה אומרת: ”כאשר אתה עוזר לאדם להכיר את יהוה אתה קוצר שמחה בל תתואר!”‏

בארצות רבות קיים צורך במבשרי מלכות נוספים. האם תוכל להיות בין אלה העוברים לשרת באזורים שבהם קיים צורך? בקש מיהוה בתפילה שיחזק את רצונך להרחיב את שירותך. דבר על כך עם זקני־קהילתך, עם משגיח הנפה או עם אלה שהייתה להם הזכות לשרת במדינה שקיים בה צורך. כשתוכניותיך מתחילות לרקום עור וגידים, כתוב לסניף המטפל בשטח שבו אתה רוצה לשרת ובקש מידע נוסף.‏ * אולי גם אתה תוכל להצטרף לאלפי אחים ואחיות — צעירים ומבוגרים, רווקים או נשואים — המתנדבים ושואבים שמחה מכך שהם ’קוצרים בשפע’.‏