לעיתים מילה זו מתארת גבר שעבר סירוס. בימי המקרא סירוס שימש במקרים מסוימים כאמצעי ענישה. לפעמים גם סירסו שבויים ועבדים. כמו כן, גברים שתפקידם היה להשגיח על ההרמון (בית הנשים) בחצר המלוכה עברו סירוס. לדוגמה, הגא ושעשגז היו סריסים ששימשו כשומרי נשיו ופילגשיו של המלך הפרסי אחשוורוש, שעל־פי הסברות היה כסרכסס ה־1 (‏אסתר ב’:3,‏ 14‏).‏

אולם לא כל מי שמכונים במקרא סריסים עברו סירוס. מספר חוקרים מציינים שלמונח זה הייתה משמעות רחבה יותר ושהוא שימש גם ככינוי לשר בחצר המלך. עבד־מלך, אחד ממכריו של ירמיהו, והשר האתיופי שפיליפוס בישר לו היו ככל הנראה סריסים במובן הזה. סביר להניח שעבד־מלך היה שר רם דרג משום שהיה באפשרותו לפנות ישירות למלך צדקיהו (‏ירמיהו ל”ח:7, 8‏). השר האתיופי, ששמו אינו מוזכר במקרא, היה מופקד על בית האוצר המלכותי בארצו, ו”הוא בא לירושלים לעבוד את אלוהים” (‏מעשי השליחים ח’:27‏).‏

בהתייחסו למשפט העתיד לבוא על האנושות, אמר ישוע: ”כאשר יבוא בן האדם בתפארתו... הוא יפריד בין בני האדם כרועה המפריד את הכבשים מן העזים” (‏מתי כ”ה:31, 32‏). מדוע נהגו הרועים בימי קדם להפריד בין הכבשים לעזים?‏

בדרך כלל רועי צאן החזיקו בעדר אחד גם כבשים וגם עזים, והללו רעו יחד במהלך היום. בלילה הכניסו אותם הרועים למכלאות כדי להגן עליהם מחיות טרף, מגנבים ומקור (‏בראשית ל’:32, 33; ל”א:38–40‏). הכבשים והעזים הוכנסו למכלאות נפרדות. מדוע? הכבשים הם בעלי חיים כנועים וההפרדה הגנה עליהם, בייחוד על הכבשות והטלאים, מפני העזים התוקפניות יותר מטבען. הרועים הפרידו ביניהם גם בזמן ”ההמלטה, החליבה והגזיזה”, נאמר בספר הכול על המקרא ‏(All Things in the Bible). אם כן, הדימוי שבו השתמש ישוע שאוב ממנהגים וממצבים שהיו מוכרים לבני ישראל בימיו, שהיו חברה של רועי צאן.‏