בין שעבודתך כרוכה במאמץ פיזי, בין שבמאמץ שכלי ובין שהיא שילוב של השניים, חשוב לזכור: ”בכל עצב [עמל] יהיה מוֹתָר [יתרון]” (‏משלי י”ד:23‏). מהו היתרון? קודם כול, עבודה קשה מאפשרת לנו למלא את צרכינו החומריים. אמת, אלוהים מבטיח לספק את צורכי משרתיו המסורים (‏מתי ו’:31, 32‏). אך הוא גם מצפה מאתנו למלא את חלקנו ולעבוד בחריצות כדי להתפרנס ביושר (‏תסלוניקים ב’. ג’:10‏).‏

לפיכך עלינו להתייחס לעבודתנו כאמצעי להשגת מטרה. עבודה היא דרך מכובדת לעמוד במחויבויות שלנו. ”היכולת לפרנס את עצמך היא הישג בפני עצמו”, אומר ג’ושוע בן ה־25. ”אם אתה מסוגל לשלם עבור מה שאתה צריך, העבודה שלך ממלאת את תפקידה”.‏

יתר על כן, עבודה קשה תורמת לכבודו העצמי של האדם. אחרי הכול, עבודה קשה כשמה כן היא — קשה. אם לא נוותר לעצמנו ונבצע היטב את העבודה שלנו — גם אם היא נראית לנו משעממת או מייגעת — נמצא סיפוק בידיעה ששמרנו על מוסר עבודה גבוה והצלחנו לגבור על הדחף לבחור בדרך הקלה (‏משלי כ”ו:14‏). גישה כזו לעבודה מניבה תחושת סיפוק עמוקה. ”אני אוהב את ההרגשה שיש לי אחרי יום עבודה קשה”, אומר ארון, שצוטט במאמר הקודם. ”אני אומנם מותש — ואחרים אולי לא שמו לב לעבודה שלי — אבל אני יודע שעשיתי עבודה טובה”.‏

המקרא מדבר בשבחו של ”איש מהיר [מיומן] במלאכתו” ובשבחה של אישה אשר עושה ”בחֵפץ [את מלאכת] כפיה” (‏משלי כ”ב:29; ל”א:13‏). כמובן, אי־אפשר לרכוש מיומנות בתחום כלשהו ללא כל מאמץ, ואיש אינו אוהב לעשות משהו שהוא אינו יודע לבצע כראוי. משום כך רבים אינם נהנים מעבודתם — הם פשוט לא השקיעו מספיק מאמצים כדי לרכוש מיומנות בתפקידם.‏

למעשה, אפשר ללמוד ליהנות כמעט מכל סוג של עבודה אם מפתחים גישה נכונה ומציבים לעצמנו מטרה ללמוד לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר. ”כשאתה עושה את מיטבך במשימה כלשהי ורואה את התוצאות, אתה מרגיש סיפוק רב”, אומר ויליאם בן ה־24. ”אתה אף פעם לא תקבל את ההרגשה הזו אם תעגל פינות או תעשה את המינימום”.‏

זו תהיה טעות לחשוב כל הזמן כמה כסף אתה מרוויח. במקום להתמקד בגובה המשכורת, שאל את עצמך: ’מדוע העבודה שלי חיונית? מה היה קורה אם אף אחד לא היה עושה אותה — או אם לא היו מבצעים אותה היטב? איזו תועלת עבודתי מביאה לאחרים?’‏

חשוב במיוחד להרהר בשאלה האחרונה, מכיוון שאפשר להפיק הרבה יותר סיפוק מהעבודה כשרואים איזו תועלת היא מצמיחה לאחרים. ישוע אמר: ”גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל” (‏מעשי השליחים כ’:35‏). בנוסף למי שנהנים ישירות מהשירות שאנו מספקים — כמו הלקוחות והמעסיקים — יש אחרים המפיקים תועלת מעבודתנו הקשה. ביניהם נמנים בני משפחתנו ואנשים השרויים בצורך.‏

בני משפחתנו. כאשר ראש המשפחה עובד קשה כדי לפרנס את בני ביתו, עבודתו מועילה להם בשתי דרכים לפחות. ראשית, הוא מספק להם את צורכי מחייתם: מזון, ביגוד וקורת גג. בזאת הוא ממלא את האחריות שהטיל עליו אלוהים — ’לדאוג לצורכי אלה אשר לו’ (‏טימותיאוס א’. ה’:8‏). שנית, דוגמתו כמפרנס חרוץ ממחישה להם עד כמה חשוב לעבוד קשה. ”אבי הציב לי דוגמה מצוינת בתור אדם עם מוסר עבודה גבוה”, אומר שיין, שהוזכר במאמר הקודם. ”הוא אדם ישר שעבד קשה במשך כל חייו, רוב הזמן בתור נגר. מדוגמתו למדתי עד כמה חשוב לבצע עבודות כפיים ולבנות דברים שמועילים לאחרים”.‏

אנשים השרויים בצורך. השליח פאולוס השיא עצה למשיחיים וציין שעליהם ’לעמול כדי שיהיה להם מה לחלוק עם מי ששרוי בצורך’ (‏אפסים ד’:28‏). ואכן, אם נעבוד קשה כדי לפרנס את עצמנו ואת משפחתנו, ייתכן שגם יתאפשר לנו לעזור למי שנמצאים במחסור (‏משלי ג’:27‏). לפיכך עבודתנו הקשה פותחת בפנינו את האפשרות לחוות את השמחה הרבה שיש בנתינה.‏

בדרשת ההר אמר ישוע: ”אם בעל סמכות מאלץ אותך לעבוד בשירותו וללכת אתו מִיל אחד, לך אתו שניים” (‏מתי ה’:41‏). כיצד תוכל ליישם בעבודתך את העיקרון שבפסוק? במקום לעשות רק את המינימום, חפש דרכים לעשות יותר מן הדרוש. הצב לעצמך מטרות. אתגר את עצמך לעשות את העבודה טוב יותר או מהר יותר מכפי שביקשו ממך. בצע את עבודתך ביסודיות עד לפרטים הקטנים ביותר.‏

כשאתה עושה מעבר לנדרש, אתה נהנה יותר מעבודתך. מדוע? מפני שהשליטה על מעשיך היא בידך. אתה נותן יותר כי אתה רוצה לתת יותר, ולא מפני שמישהו מכריח אותך (‏פילימון 14‏). תן דעתך לעיקרון שבמשלי י”ב:24‏: ”יד חרוצים תמשול, ורמייה תהיה למס”, כלומר החרוץ מושל באחרים והעצל הופך לעבד. אמת, איש מאתנו לא יהפוך לעבד פשוטו כמשמעו, אבל אדם שעושה אך ורק את המינימום עלול להרגיש כמו עבד הכפוף לדרישות אחרים. אולם אדם שנותן יותר מעצמו מתוך בחירה מרגיש שיש לו שליטה על חייו ושהוא אדון למעשיו.‏

עבודה קשה ראויה לשבח, אך חשוב לזכור שעבודה היא לא הכול בחיים. אמת, המקרא מעודד חריצות (‏משלי י”ג:4‏). אך הוא אינו מעודד את האדם להתמכר לעבודה. ”טוב מלוא כף נחת [מנוחה] ממלוא חופניים עמל ורעות רוח [רדיפה אחר הרוח]”, כתוב בקהלת ד’:6‏. מה אנו למדים מכך? אדם המכור לעבודתו לעולם לא ייהנה מפרי עמלו מכיוון שעבודתו מכלה את כל זמנו וכוחו. למעשה, עבודתו הופכת לחסרת טעם כמו רדיפה אחר הרוח.‏

המקרא יכול לעזור לנו לפתח גישה מאוזנת כלפי עבודה. אומנם המקרא מורה לנו להשקיע מאמצים בעבודתנו, אך הוא גם מייעץ לנו ’להבין מה הם הדברים החשובים יותר’ (‏פיליפים א’:10‏). באילו דברים מדובר? אחד מהם הוא בילוי בחברת משפחה וחברים. אך חשוב אף יותר להקדיש זמן לפעילויות רוחניות, למשל לקרוא בדבר־אלוהים ולהרהר בכתוב בו.‏

מי ששומרים על איזון בחיים נהנים יותר מעבודתם. ”אחד המעסיקים שלי לשעבר שימש לי דוגמה מעולה. הוא אדם בעל מוסר עבודה גבוה שיודע לשמור על איזון”, אומר ויליאם שצוטט קודם לכן. ”הוא עובד קשה, ובזכות עבודתו הטובה הוא רכש לעצמו שם טוב בין לקוחותיו. אך בסוף היום, כשהוא מסיים את העבודה, הוא יודע להשאיר אותה מאחור ולהתמקד במשפחתו ובפעילויות רוחניות. ואתם יודעים מה? הוא אחד האנשים המאושרים ביותר שאני מכיר”.‏