טלפון ציבורי לשיעורי מקרא
דייני היא עדת־יהוה מברזיל המשרתת בשירות המורחב. יום אחד היא בישרה בטלפון ודיברה עם זוג צעיר שגילה עניין. הם סיפרו לה שהם עומדים לעבור לגור בכפר מרוחק שבו אין חיבור לחשמל ולאינטרנט, ואין שם עדי־יהוה. הזוג מסר לדייני מספר של טלפון ציבורי בכפר, והם קבעו יום ושעה שנוחים לשלושתם כדי להמשיך את שיחותיהם.
דייני התקשרה לטלפון הציבורי בזמן שקבעו, והזוג ענה לה! במשך השבועיים הבאים הם שוחחו על המקרא שלוש פעמים נוספות.
אולם בפעמים הבאות שדייני התקשרה אליהם, הזוג לא ענו לה. למרות זאת, היא לא התייאשה והמשיכה לחייג לאותו מספר שלוש פעמים בשבוע, ובישרה לכל מי שהרים את השפופרת. כתוצאה מכך, היא הצליחה להתחיל מספר תוכניות שיעורי מקרא עם תושבי הכפר.
במהלך אחד השיעורים שדייני ובעלה ניהלו בטלפון הציבורי עם בחור צעיר, עבר במקום כומר מקומי ששמע את השיחה. הוא נעמד לצד הבחור כדי להאזין טוב יותר למה שהם אומרים. בהמשך ביקש הכומר לשוחח עם דייני ובעלה. הוא מאוד אהב את מה שהוא שמע וביקש ללמוד את המקרא גם כן!
עם הזמן דייני ובעלה החלו לנהל שש תוכניות שיעורי מקרא בשיטה זו בכפר המבודד, כולל עם הכומר. כמה מתלמידיהם כבר מתחברים לאסיפות באמצעות אותו הטלפון הציבורי, ואחד מהם אפילו בנה שם ספסל כך שכל תלמיד יוכל לשבת בזמן השיעורים.
דייני ובעלה אסירי תודה על ההזדמנות להכריז את בשורת המלכות בכפר המבודד הזה. היא אומרת: ”יהוה יכול לדאוג שמסר המלכות יגיע לכל אדם, אפילו אם הוא חי במקום מבודד”.